חסכון פנסיוני לעצמאי.

עצמאים מקבלים יחס שונה לחלוטין מבחינת חוקי המס ותקנות קופות הגמל, ובשונה משכיר, אין להם מעסיק שישתתף עימם בהפקדה לפנסיה. כל האחריות, כל ההחלטות, וכל הנטל הכספי נופלים על הכתפיים האישיות של בעל העסק.

זה לא עניין של בחירה, זה עניין של מציאות. שכיר שמגיע לפרישה נוגע בצבירה שבנה גם מעסיקו לאורך שנים; עצמאי שלא הפריש מאחורי עצמו רק את מה שהכניס בעצמו. הפרש זה, המצטבר על פני עשרות שנות עבודה, יכול להסתכם בהפרש דרמטי בקצבת הפרישה.

במשרדנו כשאנחנו בונים תכנית פנסיה לעצמאי, אנחנו מתחילים בהבנת שלוש שאלות בסיס: מה ההכנסה בפועל? מה הסכום שיניב קצבה שתתאים לרמת החיים הנוכחית? מה הכיסוי הביטוחי הנדרש לעצמאי "להגיע בשלום" עד לפרישה? הפער בין השאלות הוא מה שמחייב תכנון מקצועי.

בשנת 2017 נכנס לתוקף חוק פנסיה חובה לעצמאים שחייב לראשונה עצמאים לחסוך לפנסיה, בהתאם להכנסתם או לרף מינימום שנקבע, לפי הנמוך ביניהם.

שיעורי ההפרשה המינימליים שנקבעו בחוק: 4.45% עד מחצית השכר הממוצע במשק, ו-12.55% על יתרת הסכום עד לגובה השכר הממוצע. חובת ההפרשה מוגבלת להכנסה עד לתקרת השכר הממוצע, הפרשה מעל תקרה זו היא אופציונלית, אך מומלצת בחום . אין הכרח להפקיד למכשיר חסכון ספציפי כלומר גם שילוב או בחירה בין קרן פנסיה, קופת גמל או ביטוח חיים עם חסכון ("ביטוח מנהלים של העצמאים") .

הבשורה הגדולה של החוק רק החובה, אלא מה שהחוק נתן לראשונה: עצמאי זכאי לפדות שליש מהכסף שצבר בקופה במקרה של אבטלה או סגירת העסק, ללא מס וללא קנס. אלמנט זה, שדומה לפיצויי פיטורים לשכיר, הרתיע עצמאים רבים מלחסוך לפנסיה עד לחקיקת החוק. כיום הוא מהווה רשת ביטחון כלכלית לכל עצמאי.

אי-עמידה בחובה מקנה לרשויות את הכלים לתבוע את ההפרשות הרטרואקטיביות וכן קנס העומד כיום על 500 ש"ח לכל שנת אי הפקדה.

לעצמאי עומדות שלוש אפשרויות עיקריות לחיסכון פנסיוני. ההחלטה בין השלוש היא אחת מהמשמעותיות ביותר בחייו הפיננסיים, ויש לקבלה לאחר הבנת הפרופיל האישי.

בפועל, לרוב העצמאים קרן הפנסיה היא הבחירה ההגיונית, אך לא תמיד המיטבית. מי שיש לו ביטוח חיים עם חסכון ישן שבו מקדם מובטח והוא עשוי לרצות לשמור אותו פעיל. מי שמחזיק בביטוח אכ״ע נפרד ואיכותי עשוי לבחור קופת גמל או בביטוח החיים. זו בדיוק הסיבה שכדאי לעבור על התמונה הכוללת עם מקצוען, לא לפתוח קרן חדשה בעצמאות. בשונה ממה שמוצג ברשתות החברתיות וגם בעיתונות- דמי הניהול אינם המרכיב העיקרי אלא הצטברות של תנאים שתכריע בשאלה האם כדאי או לא כדאי לעבור.

חובת ההפרשה לעצמאים מחושבת לפי ההכנסה החייבת בהפרשה, עד לגובה השכר הממוצע במשק. שיעורי ההפרשה שנקבעו בחוק 2017 ועדיין חלים:

• 4.45%על ההכנסה עד מחצית השכר הממוצע במשק: שיעור הפרשה נמוך יותר לחלק ה"קל" של ההכנסה
• 12.55%על ההכנסה שמעל מחצית השכר הממוצע ועד לתקרת השכר הממוצע: שיעור מוגבר, שמשקף את החשיבות הפנסיונית של צבירה מספקת
• מעלהפרשה מעל תקרת השכר הממוצע היא אופציונלית, לא חובה, אך מומלצת בחום. המינימום החוקי לבדו אינו צפוי לייצר קצבת פרישה מספקת; ההפרשה הנוספת מוטבת גם היא במס עד לתקרות הנקובות בפקודת מס הכנסה וגם מגדילה את הסכומים בהם מבוטח העמית למקרה נכות ופטירה.

ההפרשה לפנסיה זוכה להטבות מס שוטפות: ניכוי מהכנסה החייבת עד גבולות מוכרים, וזיכוי מס בגין חלק מהסכום. ניצול מלא של ההטבות מחייב תאום מדויק בין גובה ההכנסה השנתית בפועל לבין שיעורי ההפרשה. לכן כדאי לערוך לקראת סוף שנת המס שיחת עדכון בנושא בשיתוף עם סוכן פנסיוני מקצועי.

תופעה נפוצה: מי שמועסק כשכיר בחברה ובמקביל לכך מנהל עסק עצמאי, בין אם בעיסוק נוסף, פרילנס, עסק משפחתי או מקצוע חופשי. לבעל הכנסה כפולה יש גם שתי מסגרות פנסיוניות נפרדות: ערוץ השכיר (שבו המעסיק מפריש בנוסף לעובד) וערוץ העצמאי (שבו בעל העסק אחראי לבדו).

מבחינה חוקית, ניתן וכדאי לנהל את שני הערוצים בנפרד, עם קרנות שונות אם יש סיבה לכך, או לאחד לקרן אחת אם זה משרת את תכנון המס. לינק החיבור החשוב: חסכון פנסיוני לשכיר מסביר את מבנה ההפרשות שהמעסיק אחראי לו, ומה כדאי לבדוק שם גם אם אתם בעיקר עצמאים.

נקודת תשומת לב מרכזית: עצמאי שהוא גם שכיר עשוי להגיע לתקרות מס מהר יותר. אם המעסיק כבר מפריש לקרן ניתן וכדאי להפקיד על יתרת ההכנסה עד לתקרה ולפעמים גם מעליה גם כעצמאי. הדבר דורש בד"כ תכנון מקצועי על מנת לא "להשאיר כסף על הרצפה".

שכיר שנבצר ממנו לעבוד זכאי בדרך-כלל לפנסיית נכות מהקרן שבה הוא חבר או מביטוח המנהלים שלו- כיסוי שממומן ברובו על ידי המעסיק. עצמאי שנפגע בכושר עבודתו עומד מול חלל מוחלט: אין הכנסה מעסק, אין מעסיק שמפריש בשבילו, ואין רשת ביטחון ממוסדת מבחוץ.

קרן הפנסיה כוללת אמנם כיסוי נכות מובנה, אך הוא מוגבל בתקרות ובתנאים, ולרוב אינו מספק לעצמאי שהכנסתו גבוהה מהשכר הממוצע. גם ההגדרה שבקרן הפנסיה מקשה על תביעת הקרן בקרות מקרה הביטוח ומטריה ביטוחית עשויה להפוך מצב של ארוע עם תביעה שנדחתה ולארוע עם פיצוי מלא. במקרים בו העצמאי אינו חוסך כלל לפנסיה או לחלופין חוסך סכום נמוך בעוד הכנסתו גבוהה יותר מתקיים פער גדול בין ההכנסה לכיסוי פער שביטוח אובדן כושר עבודה עצמאי (עם הגדרת עיסוק ספציפית) הוא זה שיסגור לך.

הטעות הנפוצה: עצמאים שמניחים שהנכות שבפנסיה מספיקה. בבדיקה מול ההכנסה בפועל, לרוב מדובר בכיסוי חלקי בלבד. הכיסוי המלא מחייב ביטוח אובדן כושר עבודה לעצמאי כפוליסה עצמאית, שמתוכננת בקפידה להכנסה, לעיסוק, ולמבנה העסק.

הסיכון האמיתי אינו הסנקציה הרגולטורית, הסיכון האמיתי הוא הפרישה עצמה. עצמאי שלא הפריש לפנסיה לאורך שנות פעילות מגיע לגיל פרישה עם פנסיה נמוכה מאוד, ונזקק לרזרבות אישיות שאולי לא קיימות. בניגוד לשכיר, אין פיצויי פיטורים, אין קרן ותיקה שצברה בשבילו.

מבחינה מיידית: עצמאי שלא הפקיד במהלך אותה שנת מס מאבד את הטבות המס על ההפרשות שלא בוצעו (גם אם ירצה להפקיד על אותה תקופה רטרואקטיבית) ועלול להידרש לתשלומי חובה רטרואקטיביים.

הדרך הנכונה אינה להבהיל, אלא לפעול. גם מי שנמצא בגיל 40 ומעלה ולא הפריש מספיק, יכול לבנות תכנית השלמה מואצת. כבר ראינו עצמאים שבנו תכנית ב-15 שנה שתיקנה חלק משמעותי מהפגיעה.עדיף כמובן להתחיל מוקדם ובנחת אך מי שמטפל ומחוייב לענייניו הכספיים בהחלט יכול לתקן גם בהמשך הדרך.

תכנון פרישה לעצמאי , הדף הממוקד בנושא הפרישה מסביר בדיוק איך מתכננים את שלב המעבר והנטישה מהעסק: מתי לממש, מה לעשות עם הצבירה, ואיך לבנות מסגרת הכנסה חלופית.